פסק-דין בתיק ע"פ 10722/04

השופטת ד' ביניש:

           המדינה מערערת לפנינו על קולת עונשו של המשיב אשר נדון בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע לעונש מאסר בפועל לתקופה של 9 שנים מיום מעצרו, וכן למאסר על תנאי לתקופה של שנתיים שלא יעבור תוך 3 שנים ממועד שחרורו עבירת מין שהיא פשע. המשיב הורשע בשני אישומים, בעבירות מין שביצע בשתי מתלוננות, עבירות לפי סעיף 348(ג), 348(ב) בצירוף 345(ב)(3), וכן מעשה מגונה לפי סעיף 348(א) בצירוף סעיף 345(4) לחוק העונשין וכן בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 לחוק העונשין, עוד הורשע בנסיון לבריחה ממשמורת חוקית.

           הרשעתו של המשיב התבססה על הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן, הודאה שניתנה רק לאחר שנשמעו עדויותיהן של המתלוננות. על פי העובדות באישום הראשון נכנס המשיב למעלית ב"בית גיל הזהב" בעקבותיה של המתלוננת, אשה בת 80, וביצע בה מעשה מגונה במעלית; כשעצרה המעלית והמתלוננת ירדה ממנה, רץ אחריה המשיב, גרר אותה לחדר המדרגות הסמוך, הפילה על הרצפה והמשיך לבצע בה מעשים מיניים קשים, חרף התנגדותה וזעקותיה. על פי העובדות אשר בהן הודה המשיב באישום השני, המשיב הועסק בעבודות גינון בביתה של המתלוננת, ביום בהיר אחד בעת שנתנה לו המתלוננת מתנה להולדת בנו, ניגש אליה, חיבק אותה, הידק אותה לגופו ואמר לה שהוא "חם" עליה ו"רוצה לשכב איתה", המשיב סולק לאלתר מביתה של המתלוננת. חודש ימים לאחר מכן, באישון לילה, עת ישנה המתלוננת במיטתה, נכנס לביתה דרך חלון בקומה השניה, החל ללטף את גבה וכשהתעוררה והחלה לצעוק תקף אותה, סתם את פיה, ולאחר מאבק נמלט מהמקום בקפיצה. המתלוננת נחבלה חבלות של ממש בגבה וברגליה.

           בבית המשפט המחוזי ביקשה המדינה כי בית המשפט ישית על המשיב עונש הקרוב לעונש המירבי הקבוע בחוק לעבירת אינוס, וזאת בשל החומרה המיוחדת שבמעשי המשיב, ומסוכנותו לציבור. בית המשפט שקל את הנימוקים לחומרה, עיין בתסקירי נפגע אודות המתלוננות ונתן דעתו לפגיעה החמורה שנגרמה להן. כמו כן עיין בתסקיר שירות המבחן אשר פרש את נתוניו האישיים של המשיב. לאחר ששקל את הנתונים לחומרה, עמד על הסבל הרב שגרם המשיב לקרבנותיו וכן הביא בחשבון לקולה את הודאת המשיב, את עברו הנקי, ואת נסיבותיו האישיות, ובהביאו בחשבון כל אלה, גזר עליו את העונש של 9 שנות מאסר לריצוי בפועל. על עונש זה ערערה המדינה ושבה והדגישה כי מקרה זה הוא כה חמור עד כי מצדיק הוא התערבות משמעותית להחמרה בעונשו של המשיב.

           המעשים בהם הורשע המשיב חמורים במיוחד בשל נסיבותיהם יוצאות הדופן ובשל האכזריות בה בוצעו.

           בערעור בפנינו טען בא-כוח המדינה עו"ד א' גורדון, כי קרבנותיו של המשיב הינן נשים הנמנות עם האוכלוסיה החלשה והפגיעה ביותר אשר בית המשפט מצווה להגן עליה. המתלוננת באישום הראשון אשר ביתה היה בבית האבות ושם ביקשה למצוא מרגוע לנפשה, נפגעה פגיעה חמורה ובטחונה התערער עד כדי חשש לצאת מחדרה. בפרשה השניה, בולט במיוחד יסוד של מעילה באמון שגרם למתלוננת לטראומה קשה. המתלוננת העסיקה את המשיב, היא עצמה אשה נכה וחולה שנזקקה לעזרה בביתה, והמשיב ניצל לרעה את אמונה בו. עוד טען בא-כוח המדינה כי תסקיר שירות המבחן מלמד אף הוא על מסוכנותו של המשיב. באת-כוחו של המשיב, עורכת הדין ש' גבאי טענה כל שניתן לטובת מרשה וביקשה להתחשב בכך שאלמלא הודאתו במשטרה לא ניתן היה לאתר את המשיב כמי שביצע את העבירה שבאישום הראשון, ועמדה על כך שתקופת המאסר שהושתה עליו היא תקופה ממושכת.

           לאחר ששקלנו את טענות הצדדים באנו למסקנה כי דין הערעור להתקבל. העונש שהושת על המשיב אינו עונש קל, אך המעשים המיוחסים לו מזעזעים בחומרתם ובאכזריותם. מעשיו של המשיב אופיינו בפגיעה בכבודן של המתלוננות, בהשפלתן, ובאלימות כלפיהן באופן שנגרם להן נזק פיזי ונזק נפשי שלא ימחה. לכאורה יש ממש בטענת המדינה כי התגובה העונשית למעשיו של המשיב מחייבת ענישה חמורה ביותר, בשל מסוכנותו ובשל פגיעתו בקרבנות פגיעים במיוחד הנמנים עם אוכלוסיה חלשה הראויה להגנה. אשר על כן החלטנו לקבל את ערעור המדינה; על פי הכלל הנקוט בידינו כערכאת ערעור איננו רואים למצות את הדין עם המשיב. לפיכך, ראינו להחמיר בעונשו של המשיב כך שעונש המאסר בפועל שיושת עליו יועמד על 12 שנים מיום מעצרו. עונש המאסר על תנאי שהושת על ידי בית המשפט המחוזי יעמוד בתוקפו.

           ניתן היום, ה' בחשון התשס"ו (7.11.2005).

ש ו פ ט ת                                      ש ו פ ט                                    ש ו פ ט 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /צש התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: